פסק-דין בתיק עפ"ג 27640-02-13

1.      לפנינו ערעור על גמר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) מיום  09.01.2013, בת.פ. 27327-09-13, לפיו נקבע כי המשיב ביצע עבירה של סיוע לנסיון בסחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973 בצירוף סעיפים 25 ו- 31 לחוק העונשין תשל"ז 1977, ונגזרו עליו 200 שעות של"צ ללא הרשעה. הערעור מכוון כנגד קולת העונש והמערערת מבקשת מבית המשפט להרשיע את המשיב ולהטיל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות ועונש מאסר על תנאי התואם את מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים.

2.       על פי כתב האישום, ביום 5.9.2010 שימש המשיב כנהג ברכב לצורך ביצוע עסקת סמים של 29 פלטות חשיש בשווי 29,000 ש"ח שביצעו שני אחיו. המשיב קיבל שכר של 20 ש"ח לשעה. הנאשם הוביל ברכב את שני אחיו למקום ביצוע עסקת הסמים ובחזרה, ועשה זאת ברכב שכור, אותו שכר בהוראת אחיו. למשיב לא מיוחסת מעורבות בתכנון ובקשירת הקשר.

3.       לטענת המערערת מדובר בעבירה חמורה, וכי טעה בית המשפט בכך שלא ייחס את החומרה הראויה והמתבקשת לעבירה, ולא גזר עליו את העונש ההולם את חומרתה, ובכך סטה בית המשפט קמא ממדיניות מקובלת במקרים אלו, מבלי שקיימות נסיבות בגינן ראוי להקל על המשיב במידה כזו. העונש שהשית בית המשפט קמא על המשיב אינו משיג את מטרות הענישה בדין הפלילי, הן במישור ההרתעתי האינדיווידואלי והן במישור ההרתעה הקולקטיבית. לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא בהתייחסו לקביעות התסקיר הראשון הנוגעות למצבו הנפשי של המשיב וקשייו, מבלי להתייחס ליתר חלקי התסקיר הראשון, לפיהם הוצע למשיב טיפול תמיכתי וחונכות אישית אשר המשיב הסתייג ממנו ואף הפסיק הליך של אבחון תעסוקתי אותו עבר.  לטענת המערערת, נתן בית המשפט קמא משקל רב לקולא לשיתוף הפעולה של המשיב והחרטה הכנה שהביע כפי שעולים מהתסקיר השני ומראים לכאורה על התקדמות מצדו. לטענת המערערת, אין די בה בחרטה שהביע המשיב בכדי לקבוע האם אכן לקח אחריות מלאה על מעשיו, הפנים את חומרת העבירות והחל בהליך שיקומי לו נתן בית משפט קמא משקל יתר. המשיב לא עבר כל טיפול ממשי ולא הצטרף לשום מסגרת טיפולית עד ליום מתן גמר הדין. בנוסף טוענת המערערת כי זוהי אינה הסתבכותו הראשונה של המשיב עם החוק, שהועמד לדין בעבר על עבירות של התפרצות וניסיון להונאה בכרטיס חיוב וגניבה, קיבל הזדמנות מבית המשפט אשר החליט שלא להרשיעו, ולמרות זאת, כעבור כשלוש שנים, שב והסתבך בעבירה נשוא הערעור.

המערערת טוענת כי המשיב לא הוכיח כי יגרם לו נזק קונקרטי חמור ובלתי מידתי כתוצאה מהרשעתו או על פגיעה חמורה שתיגרם לשיקומו באם יורשע, כפי שמורה הלכת כתב (ע"פ 2083/96).

4.    ב"כ המשיב טען כי מדובר במקרה מיוחד במינו ויוצא דופן. לשיטתו הלכת "כתב" הינה הלכה ישנה שהפרקליטות עצמה אינה מיישמת. באשר למשיב - מדובר באדם מיוחד הסובל למעשה ממחלת נפש ובוודאי הראוי להתחשבות מיוחדת גם בשל כך שהוא עצמו חשף המקרה ואף יצא נגד אחיו שלו. אין מדובר בסוחר סמים אלא באדם שפותה על-ידי אחיו. באשר לאי הרשעה - המשיב כיום סטודנט וקיים חשש מובהק כי כאשר יחפש עבודה בעתיד יבדק רישומו הפלילי. שירות המבחן קבע במפורש שיש חשש לפגיעה באפשרות תעסוקה ובוודאי של מי שהוכשר כהנדסאי (לימודיו של המשיב). לשיטת הסנגור, מצבו של המשיב כה מיוחד שמצדיק גישה מיוחדת לעבירה. המהלך הטיפולי משמעותי והשיקום כה ברור, שאין להתערב במסקנת בית משפט השלום.

5.         דין הערעור להתקבל. מלבד העובדה כי המשיב נרשם ללימודים, והביע רצונו להשתלב בקבוצה טיפולית, לא הציג המשיב סימוכין המראים כי עשוי להיגרם לו נזק קונקרטי ובלתי מידתי כתוצאה מהרשעתו או על פגיעה חמורה שתיגרם לשיקומו אם יורשע. אכן, יש להניח כי אם יורשע המשיב תגרם לו פגיעה כלשהיא באפשרויות תעסוקה עתידיות וכן ייגרם לו מתח נפשי ויפגע דימויו העצמי, אך במאזן הראוי בין נסיבותיו האישיות של המשיב לבין חומרת העבירות, יש להפעיל במקרה הנדון את עקרון ההרתעה והגמול בכדי לגרום לו, למשיב, להפנים את חומרת מעשיו ולהרתיעו מלחזור לסורו. בכל הקשור להרשעה יש להדגיש כי אין מדובר בעבירה ראשונה וכבר זכה בעבר לאי הרשעה בגין נסיבותיו האישיות.

6.     לפיכך, אנו מקבלים את ערעור המדינה ומרשיעים את הנאשם בעבירה של סיוע לניסיון לסחר בסם מסוכן, וגוזרים עליו העונשים הבאים:

200 שעות השל"צ (נשאר על כנו); מאסר מותנה של 2 חודשים, אם יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973, במשך שנתיים מהיום.

ניתן היום, ט"ו באייר התשע"ג, 25 באפריל 2013, בהעדר הצדדים.